פורסם ב אצלי בראש

הילד מהראי במספרה

יש ילד אחד שאני מכיר מהראי
כשאני יוצא מהאמבטיה אז גם הוא תמיד נקי
,תמיד לובש אותם בגדים כמוני לגן
ואם אני מגרד באף אז הוא מגרד גם

בכל פעם שאני נהיה יותר גבוה אני שם לב שגם הוא
וכשאני קורא לאימא ואבא הוא גם רוצה שישמעו
את הגלידה שאכלתי רואים גם לו על הסנטר
והוא תמיד שמח בדיוק כמוני – לא פחות ולא יותר

וביום שישי כשלקחו אותי למספרה
"זה לא יכאב בכלל", ככה אימא אמרה
אני לא פחדתי בכלל, אבל הילד ההוא בראי
היה נראה לי מודאג, אז יצא שגם אני

מודעות פרסומת
פורסם ב Uncategorized

המקום עם כל הדברים שאני אוהב

 כשאני מרגיש קצת נבוך או כשכולם מסתכלים
למקום אחר לגמרי, אני את עצמי מעלים
מכסה את העיניים או את הראש מסובב
ותוך רגע אני במקום עם רק דברים שאני אוהב

מקום מיוחד שקשה להסביר
הוא נמצא גם בשמיים וגם כאן בתוך העיר
הוא גם הספה הקטנה וגם ג'ימבורי עם המון כדורים
גם גינת משחקים וגם המיטה של ההורים

גם הציור מתוך הפאזל וגם הסיפור עם הרכבת
ויש בו פרפר וגם אריה וגם דרקון וגם ארנבת
אבל כל הזמן, אני דואג להציץ, ככה בין האצבעות
אולי יש גם כאן מסביבי דברים שאני אוהב וכדאי גם אותם לראות

פורסם ב לפני השינה

דבר אחרון לפני השינה

לפני שאני הולך לישון
אני רוצה רק עוד כוס מים
ולבדוק שהירח עדיין בשמיים
ולדעת שכל הצעצועים על המדף
ושהציור שציירתי נשאר על הדף

ואם הרכבות נוסעות כמו שצריך גם כשהן לא על הפסים
ואם הדובי והג'ירפה כבר נרדמו או עדיין מנסים
ואם יש מספיק מקום על המזרון של המיטה
לשחק בסירים ולהכין חביתה

ורק לפני שאני מתכסה בשמיכה
לדעת שבאף פאזל לא חסרה שום חתיכה
שעדיין יש סוף טוב לסיפור עם הנסיכה
ושבספר הגדול אף תמונה לא ברחה

לפני שאני הולך לישון
אני צריך עוד לבדוק פעמיים
שהאור הקטן דולק
ושהירח עדיין בשמיים

פורסם ב לפני השינה

בגן של כל הירחים

,בגן של כל הירחים
מבלים כל היום, כל שלושים האחים
יש שם ירחים גבוהים, וירחים נמוכים
יש שם ילדות-ירח לבנות, וילדי ירח צהובים

יש ירח מלא עגלגל, ושני ירחים רזים כמו חיוכים
וכל היום הם שם ביחד, משחקים ושרים המון שירים שמחים
וכשיורד הלילה, הם כולם הולכים
לישון על המזרנים, בגן הירחים

ובכל פעם רק לאחד מהם מותר
לצאת לטיול, ולהישאר ער עד מאוחר
והוא מטייל לאט, מתחיל בקצה הרקיע
כשהכוכבים נותנים לו יד, עד שלצד השני הוא מגיע

וכשהוא מטייל שם למעלה, הוא מציץ בחלונות
מביט בילדים במיטה, כשהם חולמים חלומות

במיטה אחת סגולה, יש למשל ילדה שחלמה
שהיא נהגה בעצמה בכבאית אדומה
עם סולמות ארוכים שמגיעים איתם לכל קומה

במיטה קומותיים ישנו איתי ויותם
שאחד חלם על ג'ונגל, ואחד על חוף הים

ילדה ג'ינג'ית אחת, חולמת על יום הולדת
על חברים ומתנות, ואיך עם כולם היא רוקדת
וילד בפיג'מה חולם על גורי חתולים
שמשחקים על השטיח, רצים ומתגלגלים

וילדה שישנה עם הבובה שהיא הכי אוהבת
חולמת איך הן נוסעות ביחד לארץ רחוקה ברכבת

וכך ממשיך הילד-ירח להביט בילדים הישנים
וצופה בהמון חלומות מעניינים
ובבוקר כשהוא חוזר אל הגן חזרה
הוא מספר לכל שאר הירחים את כל מה שהוא ראה

וכל הירחים-בנים והלבנות-בנות
יושבים ביחד בשעת סיפור במעגל
ושומעים את הסיפורים מכל החלומות
כמו שרואים אותם מגבוה, ברקיע מעל

פורסם ב בדרך לגן

מה שאבא שוכח

בכל פעם שאנחנו יוצאים מהבית
תמיד יש איזה משהו, שאבא שוכח
פעם הוא שכח את הכריך לארוחת הצהריים
פעם שכח את הארנק ופעם מפתח

פעם הוא שכח – לכבות את האור במקלחת
פעם את המטריה בבית השאיר
ופעם גילינו, כששרנו בדרך ביחד
שהוא שכח בבית את כל המילים של השיר

פורסם ב Uncategorized

כיפטעימים

דנדן ישב בין שני ארגזים ענקיים
הוא שמע שאבא שלו אומר משהו
אבל לא הצליח להבין את המילים
גם כי היה לו קשה לשמוע עם כל הארגזים מסביב
וגם כי הוא היה מרוכז במשחק בטלפון של אבא

זה היה משחק עם הרבה שלבים
ובכל פעם שדנדן עבר שלב במשחק
הטלפון השמיע קולות מצחיקים
שדנדן אהב לשמוע

פתאום הראש של אבא הופיע מאחורי אחד הארגזים
"הנה אתה דנדן! והנה הטלפון שלי! בדיוק מה שחיפשתי.
אפשר אותו בחזרה?
אני צריך לעשות שיחת טלפון חשובה"

"עוד מעט!" ביקש דנדן "אני רוצה לעבור רק עוד שני שלבים
ולשמוע את הקולות המצחיקים"
"אולי תלך לשחק בחוץ?" הציע אבא
והצביע על החלון הגדול של הבית החדש
שממנו ראו את הנוף של השכונה החדשה שהם עברו לגור בה.

"לא" אמר דנדן "אני בכלל לא אוהב את הבחוץ הזה
והוא בכלל לא נראה כמו הבחוץ של הבית הקודם
ואין שם אף אחד שאני מכיר"

"תראה" אמר אבא "יש הרבה דברים יפים בחוץ
שם יש גן משחקים במיוחד לילדים
ושם יש מרכז עם חנויות"

"אולי במקום זה תפתח את הארגז הזה"
שאל דנדן והצביע על ארגז חום גדול שהיה כתוב עליו "המשחקים של דנדן"
"אחר כך" אמר אבא. "אולי תראה טלוויזיה?"

"טוב" אמר דנדן ונתן לאבא את הטלפון.
הוא התיישב על ארגז ירוק קטן שהיה כתוב עליו "ספרים"
והעביר את הערוץ בטלוויזיה לערוץ עם התוכניות של הילדים
וגם הסתכל על הבחוץ בחלון מדי פעם
שבאמת היה נראה נחמד
ודנדן קצת הצטער שהוא לא מכיר אף אחד שם בחוץ שאפשר לשחק איתו.

כשהתוכנית נגמרה דנדן המשיך להסתכל בטלוויזיה וחיכה לתוכנית הבאה
בינתיים הוא ראה את הפרסומות שבין התוכניות
הייתה שם פרסומת עם ילד ששיחק לבד בגן משחקים
ואימא שלו שישבה על ספסל בגינה והביאה לו שקית של ממתקים צבעוניים
שנקראים כיפטעימים

ואז פתאום הגיעו עוד המון ילדים לפרסומת ששיחקו עם הילד הראשון
ואימא שלו אמרה למצלמה שאין פלא שכולם רוצים כיפטעימים
כי כיפטעימים הם גם כיפים וגם טעימים מאוד
וגם עשויים מחומרים טבעיים בלבד

ואז דנדן כיבה את הטלוויזיה כי היה לו רעיון
הוא יקנה גם שקית של כיפטעימים ואז ימצא הרבה חברים לשחק איתם
"אבא" קרא דנדן והרים את ראשו בין הארגזים הגבוהים.
"אני הולך לקנות כיפטעימים, בסדר?"

אבא של דנדן עוד היה עסוק בשיחת הטלפון החשובה,
אבל הוא עשה סימן של "אין בעיה" עם היד וחייך
ודנדן ירד את כל המדרגות של הבניין עד שהוא הגיע אל "הבחוץ"
והלך לחפש כיפטעימים
הבחוץ היה מאוד שונה מהבחוץ שדנדן הכיר בבית הקודם
היו בו הרבה מגדלים ושבילים מתפתלים עם המון גינות מסביבם
דנדן זכר שאבא הראה לו מהחלון את המרכז עם החנויות
אבל עכשיו כשהוא היה בחוץ הוא לא ידע איך להגיע לשם
אז הוא בחר את השביל שהיה נראה לו הכי דומה לגינה שהוא ראה בפרסומת של הכיפטעימים.

זה היה שביל מאוד ארוך בצבע אדום
דנדן הצמיד את היד למצח בשביל לראות את הקצה שלו
אבל לא הצליח לגלות אם השביל מגיע עד למרכז של החנויות שליד גינת המשחקים
במקום זה הוא ראה בצד של השביל ילדה עם משקפיים עגולים וגדולים
וכלב עם שיער שחור וארוך שישב מולה והסתכל עליה.

"סליחה," דנדן אמר לילדה
"את יודעת אולי איך אני יכול להגיע למרכז עם החנויות שליד גן המשחקים?"
"אני חושבת שאני יודעת איך מגיעים לגן המשחקים,
אבל למרכז עם החנויות אף פעם לא הלכתי"
"גם טוב" אמר דנדן
"את יכולה אולי להראות לי את הדרך?"

"כן, אבל לא עכשיו –
כי צ'יפ הכלב שלי לא מוכן לבוא איתי לשום מקום.
אני מנסה לשכנע אותו שיבוא לטיול והוא לא זז".

"אוי" אמר דנדן וחשב לרגע.
"את יודעת – לפעמים כשרצים בשביל אז כלבים אוהבים לרוץ ביחד איתך.
אז אולי אנחנו יכולים לרוץ עד לגן המשחקים ואז צ'יפ ירוץ אחרינו?"
הילדה הסתכלה על הכלב ואז אמרה לדנדן
"זה נשמע כמו רעיון טוב, אני מוכנה לנסות"
"טוב" אמר דנדן.
"אז תתחילי כי את יודעת את הדרך ואני וצ'יפ נרוץ אחריך"

ושני הילדים התחילו לרוץ והכלב צ'יפ באמת רץ אחריהם.
והם רצו מהר-מהר ועלו במעלה השביל
וירדו מהגבעה
ואז נגלה בפניהם גן המשחקים שדנדן ראה קודם מהחלון
והם נעצרו בכניסה לגן.

"איזה כיף זה היה" אמרה הילדה עם המשקפיים.
"גם לך היה כיף נכון, צ'יפ?"
היא פנתה אל הכלב שנבח לאות הסכמה.

"גם לי זה היה כיף לרוץ" אמר דנדן, "אבל למה הפסקנו?"
"כי הגענו לגן המשחקים, ולכאן רצית לבוא, לא?"
"כן, אבל אני רוצה את המרכז עם החנויות שליד גן המשחקים –
את יודעת איפה הוא נמצא?"
"לא, אף פעם לא הייתי שם. אבל אולי נשאל מישהו?"

הם הסתכלו מסביב
וראו ליד הגדר ילד עם רולרבליידס שנשען על הגדר ולא זז.
"בוא נשאל אותו" הציעה הילדה עם המשקפיים.
"בסדר" אמר דנדן וניגש אל הילד עם הרולרבליידס.

"הי! תגיד – אתה יודע אולי איפה נמצא פה המרכז עם החנויות?"
"בטח שאני יודע" אמר הילד עם הרולרבליידס.
"יופי!" אמר דנדן. "אתה יכול אולי להראות לי את הדרך?"

"כן, אבל לא עכשיו.
אני בדיוק מנסה ללמוד איך מחליקים על הרולרבליידס,
אבל כל פעם שאני עוזב את הגדר במקום להחליק אני נופל".

"אוי," אמר דנדן וחשב לרגע.
"אתה יודע – לפעמים כשמנסים להחליק על רולרבליידס,
זה עוזר שיש לידך מישהו שאתה יכול להישען עליו."

"זה נכון" אמרה הילדה עם המשקפיים
אז אולי אנחנו ניתן לך כל אחד יד –
ואז תוכל להחליק אתנו עד למרכז עם החנויות?"

הילד עם הרולרבליידס הסתכל על דנדן
ועל הילדה עם המשקפיים
וקצת הסס ואז אמר
"בסדר, אבל בתנאי שלא תרוצו מהר כמו קודם, כי אני עדיין לומד איך להחליק!"

ואז הילד עם הרולרבליידס נתן יד אחת לדנדן ויד אחת לילדה עם המשקפיים
והם הלכו איתו במורד הגבעה שאחרי גן המשחקים
וצ'יפ הכלב הלך אחריהם.
עד שהגיעו למרכז עם החנויות

והילד עם הרולרבליידס החליק כל הדרך
וכשהם הגיעו למרכז הוא כבר הרגיש שהוא מצליח להחליק לבד
ולא צריך יותר להחזיק את הידיים
והוא אפילו עשה סיבוב במקום.

"איזה יופי של סיבוב" אמרה הילדה עם המשקפיים
ודנדן הסכים "אבל למה עצרת?"
כי הגענו למרכז עם החנויות ולכאן הייתם צריכים להגיע לא?
"אני לא יודעת" אמרה הילדה עם המשקפיים "זה הוא רצה להגיע לכאן"
"כן" אמר דנדן "הנה – בדיוק לכאן"
הוא הצביע על דוכן ממתקים

דנדן ניגש אל הדוכן
והילד עם הרולרבליידס והילדה עם המשקפיים והכלב צ'יפ הלכו אחריו.

"סליחה," שאל דנדן את המוכר – "יש לך במקרה שקית של כיפטעימים?"
"כיפטעימים?" ענה המוכר "לא, אין לי כיפטעימים.
יש לי סוכריות וניל וארטיק מלון וחבילות של ביסשלוקים עם פצפוצים,
אבל כיפטעימים לא".

"אוי, אבל רציתי כיפטעימים!" אמר דנדן.
"כדאי לך ביסשלוקים עם פצפוצים" אמר הילד עם הרולרבליידס "הם ממש טעימים".
"לא" אמר דנדן שהיה קצת עצוב
"רציתי כיפטעימים כי לא היה לי עם מי לשחק בחוץ
וראיתי בפרסומת שלילד עם הכיפטעימים היו הרבה חברים"

"אה" אמרה הילדה עם המשקפיים. "אז באמת חבל שאין"
וגם המוכר הצטער שלא היו לו כיפטעימים,
אבל הוא אמר שאם דנדן רוצה אז הוא יכול לנסות לבוא מחר ואולי יהיה.
"זה רעיון מצוין" אמר דנדן. "אז אני אבוא מחר".

"כן" אמרה הילדה עם המשקפיים.
"ואם אתה רוצה אני יכול לפגוש אותך מחר בדרך ושוב נרוץ עם צ'יפ".
"ואולי גם אני אבוא" אמר הילד עם הרולרבליידס
"ואני אוכל להתאמן ביחד אתכם על ההחלקה ואולי גם סתם לרוץ"
"יופי" אמר דנדן "אז קבענו מחר!"

למחרת בבוקר שוב אמר דנדן לאבא שהוא הולך לקנות כיפטעימים
ועל השביל הוא פגש את הילדה עם המשקפיים שקוראים לה גלילוש
ואת הילד עם הרולרבליידס שקוראים לו אודידו.
והם רצו עם הכלב צ'יפ

ואחר כך אודידו נתן לכולם להחליק בתורות על הרולרבליידס שלו
וכשהם הגיעו לגן משחקים הם החליטו לנסות את הקרוסלה עם הסוסים ואת המגלשה הגבוהה
ואז גלילוש הראתה להם איך צ'יפ יודע לעשות קולות מצחיקים
שהיו אפילו יותר נחמדים מאלה שהטלפון של אבא עשה כשדנדן עבר שלבים.

והם כל כך נהנו שדנדן בכלל שכח שהוא רצה לקנות כיפטעימים,
אבל כבר לא היה לו כזה אכפת.

פורסם ב אצלי בראש

דברים שאני לא מבין

לפעמים קורה לי שיש כאלה מין דברים
שאני לא בטוח שהבנתי, גם אחרי כשמסבירים
כמו למה אי אפשר כל היום להיות בפארק
ולמה זה לא בסדר, לשפוך את המרק
למה לא עכשיו, תורי בנדנדה
למה אימא הולכת בבוקר לעבודה
למה אי אפשר ללכת לגן בפיג'מה
ולמה אני פה – כשהמשחק נמצא שמה
למה בספר הזה, אין יותר תמונות
ולמה לא תמיד יש יום הולדת, עם עוגה ומתנות
למה זה כבד מדי בשביל שאני אסחוב לבד
ולמה אני אקבל את זה אחר כך ולא ממש עכשיו מיד
למה לצחצח שיניים זה כל-כך, כל-כך חשוב
אבל אני בטוח אבין, אם אבא יסביר לי את זה שוב.
פורסם ב בדרך לגן

הדרך אל הגן בקצה הרחוב

את הדרך אל הגן בקצה הרחוב,
אנחנו עושים כל בוקר, באופן קצת אחר
לפעמים אנחנו הולכים אותה נורא נורא לאט
ולפעמים אנחנו רצים – ממש ממש מהר

לפעמים בדרך, אבא מספר לי סיפור
לפעמים אבא שר איתי שיר
לפעמים הוא מספר לי דברים חדשים
ולפעמים דברים שאני כבר מכיר

לפעמים אנחנו רואים בדרך איזה כלב
לפעמים הוא ג'ינג'י ולפעמים זה חתולים
ואני אוהב לספר על כל דבר שרואים
ולהשוויץ איך אני יודע כל כך הרבה מילים
לפעמים באמצע הדרך מתחשק לי להתיישב
ולנוח קצת לפני שממשיכים
 לפעמים אני פשוט מסתובב
 ועושה סביב עצמי מלא סיבובים
לפעמים אבא ממש ממהר
 ואומר לי להזדרז כמה שאני יכול
 לפעמים הוא מסכים לשאת אותי על הידיים
 ואז אני רואה מלמעלה את הכל
לפעמים אנחנו רואים בדרך איש עם מטאטא
 שמנקה את המדרכה מכל הלכלוכים
 לפעמים אנחנו פוגשים הורים עם ילדים
 שגם להם יש גן ולשמה הם הולכים
לפעמים אני מחזיק לאבא את היד כל הדרך
 ולפעמים רק במעבר חציה
 ולמרות שגם בגן נורא נורא כיף
 תמיד הדרך לשם, היא בעצמה חוויה
פורסם ב בדרך לגן

היום הראשון בגן

אימא ואבא לקחו אותי היום לגן
וסיפרו לי שלומדים כאן מלא דברים
משחקים חדשים, סיפורים ושירים וגם
לרקוד, לנגן ולצייר ציורים

דברים חדשים, זה נשמע מצוין
אבל האמת היא שחשבתי בלב
שאני אשמח אם בכל זאת יהיו כאן גם
משחקים וסיפורים, שאני כבר מכיר ואוהב

פורסם ב משחקים

המסע הגדול

השגתי לי אוטו קטן וכחול
שלהגיע לכל מקום הוא יכול
והחלטתי לצאת לסיבוב בעולם
לראות מה יש כאן, ומה נמצא שם

ארזתי את כל הציוד למסע
ארנבת וכובע ופאזל בקופסה
עליתי ונתתי דחיפה עם הרגליים
אבל קצת נתקעתי בדשא, אז אני נח כאן בינתיים

פורסם ב בדרך לגן

בוקר עם אבא

פעם אחת מתחשק לי, שאבא יישאר
אחרי שהוא הביא אותי בבוקר לגן
ייבנה איתי בקוביות וגם נשב ונצייר
ונסיע את הכבאית לשם ולכאן

ואם אחרי שנשחק בכל המשחקים
הוא יספר לי סיפור מצחיק וחביב
אז יכול להיות שאני אפילו אסכים
שהילדים האחרים יוכלו גם להקשיב

פורסם ב אצלי בראש, בעלי חיים, משחקים

החיפושית הכי חשובה בעולם

את החיפושית הכי חשובה בעולם,
 מצאתי כשטיילתי עם אימא בגן
היא טיילה מהגבעול לעלה ואלי לכף היד
ואז הרמתי אותה גבוה מיד
כדי שכל האנשים שנמצאים בסביבה
יוכלו לראות כמה שהחיפושית הזו חשובה

את האוטובוס הכי שווה באיזור
ראינו אחרי הג'ימבורי, בדרך חזור
הוא היה ירוק עם הרבה אנשים שנסעו
ונופפתי אליהם כדי שכולם ידעו
אם במקרה הם עוד לא שמו לב
שזה אוטובוס שווה ושצריך להתלהב

וגם עלים יבשים משמעותיים ביותר
היו ככה סתם זרוקים בחצר
הם היו גדולים וחומים ובכל מיני צורות
וכשאבא הגיע אז שמחתי מאוד
כי הוא מייד הבין – איך שהראתי לו אותם
שאלה עלים משמעותיים, ולא עלים סתם

פורסם ב בעלי חיים, משחקים

אימא אבא מוצץ וחתול

אימא, אבא, מוצץ, חתול, סבתא, אוטו ומים
זה פחות או יותר מה שאני יודע להגיד בינתיים
ובדרך כלל אני די מסתדר
זה מספיק ואני לא צריך הרבה יותר

אימא, אבא, מוצץ, חתול, סבתא, אוטו ומים
נראה לי שזה יספיק לי לפחות עד גיל שנתיים
אבל דווקא אתמול, כשחזרתי עם אימא מהגן
ממש התחשק לי לדעת להגיד "קרטיב דובדבן"

פורסם ב בגינה, בעלי חיים

ציפורים שלא רואים

באמצע הרחוב שלנו, בדרך לגינה
יש עץ אחד גבוה עם המון ציפורים
שומעים אותן מצייצות ושרות מנגינה
נסיתי לחפש אותן – אבל רק שומעים ולא רואים

הן שרות כולן יחד, וזה נשמע מאוד שמח
בחרו דווקא את העץ הזה, מכל העצים
ואפילו בשלכת, כשהעץ נהיה קרח
אי אפשר לראות אותן, כמה שמתאמצים

אני לא ממש יודע למה הן מתחבאות
ויכול להיות שהן מרגישות לא נעים
שהעצים האחרים יוכלו אותן לראות
כי אז הם בטוח היו לגמרי מקנאים

פורסם ב Uncategorized

פינגווין

בפסח הלכתי עם אימא ואבא,

לטייל ביחד בגן החיות

ראיתי גורילה ונמר ושימפנזה,

ראיתי דובים וגם אריות

היו שם צבים גדולים במיוחד,

תנין מצוברח והמון ציפורים

ואז כשראיתי שם פינגווין אחד,

פתאום הבנתי מה הייתי אמור להיות בפורים

 

פורסם ב Uncategorized

ללמד את רועי

חשבתי שאני ארצה ללמד אותך את כל מה שאני יודע.
שתדע שבהמה טיבטית בשתי אותיות זה יק
ושמי שיש לו שלוש פסילות הפסיד במשחק
שתבין מי ינצח במירוץ בין אכילס לצב
ותכיר את כל הספרים שאוריאל אופק כתב

 את השם של ההר הכי גבוה באירופה
ומה ההבדל בין יחמור לאנטילופה
לחשב כמה זה עשרים וארבע אחוז
ואפילו מיהו אביהם המפורסם של רומיאו, ברוקלין וקרוז*
אני מביט בך כשאתה מתבונן בסקרנות על הכל
ונזכר שבעצם מספיק שתלמד לשאול

פורסם ב Uncategorized

ספיחס

לפעמים אימא גוזרת לי את הפוני

כדי שאראה יותר טוב את מה שיש לראות

והילד במראה נראה בדיוק כמוני

רק שמקדימה יש לו פחות שערות

אימא לא מבינה שהדברים שאני רואה

כשהשיער מכסה לי את העיניים והפנים

הם דברים שאני מדמיין וממציא בעצמי

והם הרבה הרבה יותר מעניינים