פורסם ב Uncategorized

המנוף מאחורי הווילון

בוקר אחד, הצצתי מאחורי הווילון

וראיתי משהו חדש שם, אצלי בחלון

מנוף של בנאים, מאוד גדול וצהוב

שבכלל לא היה כאן קודם ברחוב

הייתה לו רגל אחת, גבוהה נורא

יד אחת ארוכה ויד אחת קצרה

והוא היה נראה עסוק כל הזמן

מסתובב ומסתובב כמו הקרוסלה בגן

"הי אתה!" קראתי לו –

 "סליחה אתה מסתיר –

את כל השמיים וגם את כל העיר!

אני לא מצליחה עכשיו לראות

שום עננים ועצים וגבעות"

הוא הביט בי ושתק, לא זז ולא ענה

והבנתי שזאת לא אשמתו וזה לא בכוונה

הוא פשוט כזה גבוה ובכל מקום שהוא ניצב

הוא מסתיר את הסביבה, בדיוק כמו עכשיו

סיפרתי לו שגם אני ממש אוהבת לבנות

בתים מקוביות ומבצרים מכריות

ופעם גם בניתי טירה מחול על חוף הים

ומארגז קרטון של מקרר, אני בניתי לי בניין

סיפרתי, הוא הקשיב ורצה לשמוע עוד

זה לא קל להיות מנוף, כל היום רק לעבוד

ויכולתי לראות שזה היה לו נחמד

שיש לו חברה והוא כבר לא ממש לבד

וגם לי היה איתו כיף וממש ממש נעים

הוא הראה לי איך הוא עוזר לבנאים

כשהם קושרים לו דברים כבדים לאנקול

והוא מניף אותם גבוה, ממקום למקום

שוחחנו יחד על כל הדברים שאפשר לבנות

גשרים ומגדלים, צריחים וארמונות

ויכולתי לראות אותו בעיר מכל מקום

יותר גבוה מהכול – מנופף לי לשלום

לילה אחד, כשהגשם ירד

חשבתי עליו, בסופה שם לבד

עומד על רגל אחת, רועד, מתנדנד

בגובה כזה, הוא בטח קצת מפחד

הווילון התנופף ורעם הרעיש

היה מאוחר ובחוץ כבר אין איש

רק מנוף אחד רם, בגשם נשטף

בלי מטריה, בלי מעיל או מגף

אז לבשתי את המעיל שלי, מעל לפיג'מה

ויצאתי לרחוב, המנוף היה שמה

וחיבקתי חזק את רגלו הארוכה

כשהרוח נשבה מסביב חזקה

המנוף עוד רעד, ונטה קצת לצד

אבל החזקנו חזק ונתתי לו יד

עד שהרוחות נרגעו והגשם נחלש

ידעתי שהצלחנו ושמחתי ממש

אחרי כמה ימים, נעלם המנוף

הוא סיים את הבית, בנה עד הסוף

ומאחורי הווילון, אם במקרה מציצים

יש שוב גבעות, עננים ועצים

הוא היה לי חסר והייתי קצת עצובה

ואז ראיתי שבבית החדש, עברה לגור משפחה

והיה שם ילד אחד עם נעלי ספורט אדומות

מעניין אם הוא אוהב לבנות מבצרים מכריות

מודעות פרסומת
פורסם ב Uncategorized

קשת בדשא

היום בבוקר ראינו קשת בדשא

היא רקדה עם הממטרות ואור השמש

וחייכה אלי ואל אבא

 

היום בבוקר, אבא רצה שנגיע מהר כבר לגן

שאני אסיים כבר לאכול ארוחת בוקר

שאני אתלבש כבר

שאני כבר אצחצח שיניים

שאני אנעל כבר את סנדל מספר אחת

ועכשיו שאנעל את סנדל מספר שתיים

שנצא כבר מהדלת

שנכנס כבר לאוטו

 

אבל היום בבוקר היו לי כל כך הרבה דברים לחשוב עליהם

אם שערות של מטאטא הופכות להיות לבנות כשהוא הופך למטאטא זקן

או אם גם קוסמים צריכים לאכול ארוחות בוקר

מה בדיוק ההבדל בין עמוק לארוך

אלו היו מחשבות שלוקח זמן לחשוב אותן

ואבא כל הזמן "כבר וכבר וכבר וכבר וכבר"

כל הזמן רק "כבר וכבר וכבר וכבר"

 

רציתי כבר לבכות ואבא כל כך מיהר שלא ראה בכלל

רק כשהגענו לגן, ראינו את הקשת על הדשא

ושנינו חייכנו אליה בחזרה

פורסם ב Uncategorized

צפרדע קטנה

עמוק בתוך הפה, במקום שהלשון לא מגיעה

גרה אצלי צפרדע, איומה ונוראה

תפסה את המקום, בין הסנטר והלסת

וחיה שם, ירוקה ומאוד לא מנומסת

רוב הזמן היא בשקט, בדממה מקשיבה

לא מוציאה אף מילה, אפילו לא "קוָה"

כשאני ישן, או אוכל, או משחק עם כולם

הצפרדע בשקט, בכלל לא יודעים שהיא שם

אבל לפעמים, יש כל מיני רגעים

שבין הסנטר ללסת, אני מרגיש לא נעים

כעס או פחד ואפילו געגועים

אז במקום לדבר, יוצא לי קול של צפרדעים

מהפה שלי נשמעים, דברים מזוויעים

כמו "לכו" ו"עופו מכאן" ו"די, אתם שומעים!"

צעקות וקללות ומין מילים מיוחדות

שאני בכלל לא מבין כי הן בשפת קרפדות

ורק אחרי שהצפרדע סיימה

אולי התעייפה, אולי נרגעה ונרדמה

אני צריך להסביר לכל מי ששמע

שככה תמיד צפרדעים מדברות –

אז אל תכעסו,  היא לא אשמה

פורסם ב Uncategorized

מעשה בציור, בכלל לא גמור

עם לוח וטוש, ציירתי קשקוש

מין חוט נחשי עקלקל וטיפשי

שנשאר על הלוח, בודד ונטוש

בלי שום משמעות, הסבר או פירוש

ואמא נכנסה במקרה אז לחדר

ואמרה לקשקוש, אל תדאג – זה בסדר

יש כאן עוד טושים ואני מציירת

ותכף אעשה ממך ציור לתפארת

ואז אימא הוסיפה שם עוד קו מעוגל

ארבע רגליים וצוואר מעוקל

ופתאום הקשקוש כבר לא היה שם בכלל

הוא הפך לדבשת – על גב הגמל

אז אמרתי לאימא – זה בכלל לא נכון

מה פתאום דבשת? לא זה לא פתרון

ואימא אמרה, לא נורא – יש מחק

אצייר משהו אחר, זה כזה מין משחק

היא מחקה את הלוח, ורק הקשקוש שם נשאר

ואז היא הוסיפה קצת עמק, כאן הר ופה הר

למעלה שמיים, והנה מצויר

במקום סתם קשקוש – על הלוח נהר

ושוב אמרתי לאימא שזה בכלל לא נכון

נהר בין הרים? לא זה לא פתרון

ואימא שוב מחקה הכל במחק

אצייר משהו אחר, זה כזה מין משחק

מתחת לקשקוש היא ציירה שני עיגולים

ומילאה אותם בראש עם הרבה תלתלים

פרח אדום שם בצד, וכבר אין קשקוש מקושקש

הלוח יש במקומו, מין כזה כובע קש

אימא, באמת – זה בכלל לא נכון

מה פתאום כובע קש? ועוד עם פרח אדום?

אימא נאנחה, ונאנח המחק

לא נורא – זה בסך הכל סתם משחק

ואימא הוסיפה לצייר על הלוח

והפכה את הקשקוש לאגס ותפוח

ואז לסלסלה ולענן שט ברוח

לבייגלה ולאריה שיצא קצת מרוח

ושוב ושוב הסברתי שזה לא הפתרון

ואימא לא ציירה את הציור הנכון

עד שאימא התעייפה, התיישבה על השטיח

ואמרה לי "חמוד, אני לא חושבת שאצליח"

אז לקחתי בעצמי את המחק

ולחשתי לו באוזן, והוא הקשיב וצחק

יחד מחקנו הכל ושוב כל מה שנשאר

הקשקוש הראשון, כך כמו שצויר

והסברתי לאימא שהתחלתי לצייר

ציור מדומיין שלא דומה לשום דבר אחר

הוא קצת טרקטור, קצת אבטיח וקצת נמר

יש לו ברז ולשון ארוכה ומדחף ושרביט מזמר

ועוד הרבה צבעים ודברים – המון

ורק אם נצייר את כולם זה יהיה ממש נכון

אז בינתיים הם יכולים להישאר אצלי בדמיון

והציור יכול להישאר בלי פתרון

אז אימא חייכה "עכשיו זה ברור

– הקשקוש על הלוח, לא יהפוך לציור

ככה יישאר בדיוק, כמו שהוא אמור.

ואתה צודק לגמרי, זה בסדר גמור"

פורסם ב Uncategorized

פיג'מה של מישהו אחר

אחרי האמבטיה, כשאני מסיים להתנגב
ואז כבר אפשר פיג'מה ללבוש
אבא את החולצה מותח היטב
ומעביר לי אותה מעבר לראש
ואז הוא שואל אותי מה עם הראש השני
ואני צריך להזכיר לו שיש לי רק ראש אחד
אבל אבא ממשיך – ובפרצוף רציני
שואל – "תגיד לא הייתה כאן עוד יד?"
ואיפה החדק? ואיפה הזנב?
וכאן על הראש חסר זוג קרניים
ותגיד, כאן מאחור – על הגב
לא היו לך פעם מין כאלה כנפיים
ורק אחרי שאנחנו מסיימים את הספירה
אבא סופר עם האצבעות, בודק ורואה
הוא פתאום נאנח – "אני מבין מה קרה,
זאת פיג'מה של מישהו אחר כנראה"
פורסם ב Uncategorized

לחמניות מפלצת

שמעתי את אימא אומרת לאבא בשקט

שבמדף העליון של המקרר יש מפלצת

וקצת נבהלתי – מפלצת אמיתית?!

אחת מפחידה או כזו ידידותית?

עם שיניים חדות? וזוג קרניים?

או שצוחקת מבדיחות ודווקא גוזרת ציפורניים?

ובכלל, מעניין אם אימא ואבא יודעים

אם המפלצת הזאת אוהבת לטרוף ילדים

ליתר ביטחון, החלטתי שכדאי להתרחק

ולא להתקרב למקרר אפילו אם בא לי אפרסק

ואחר כך חשבתי, שזה לגמרי שטויות

כי אימא אמרה שהיא תכין מהמפלצת לחמניות

פורסם ב Uncategorized, סיפורים

סיפור על נסיכה ונגר

פעם, בסין הרחוקה – גרה נסיכה יפה. ולנסיכה הייתה שמלה אחת יפה יפה, בצבע ורוד. וכל מי שראה את הנסיכה היפה בשמלה הורודה לא יכול היה להסיר את עיניו ממנה. כולם רצו להתחתן איתה – נסיכים ואבירים, דוכסים ואנשי אצולה רבי מעלה.

אבל הנסיכה – היא דווקא אהבה נגר אחד. פשוט, שהיה גר בבית פשוט באחד הרחובות ברובע בעלי המלאכה בעיר. והיא אהבה לבוא אליו לסדנא ולהביט בו כשהוא מתקין את הרהיטים. מנסר ומודד, דופק מסמרים ומורח לכה. מרכיב שולחנות ומגלף מדפים.

הנגר אהב את הנסיכה, אבל היה מסור לעבודתו. וכשהיא הציעה לו נישואין, ערב אחד – הוא הבטיח לה שיתחתנו. אבל לפני כן – הוא היה מוכרח לסיים עוד רהיט אחד. ואפילו הבטיח לה שזה יהיה רהיט קטן – שרפרף פשוט. אבל רק כשהשרפרף הזה יהיה מושלם, הם יוכלו להתחתן.

הנגר החל לעבוד על השרפרף – הוא גילף לו ארבע רגליים ומשטח עגול, הדביק והצמיד עם מסמרים חזקים על מנת שיהיה שרפרף יציב וטוב. ואז נותר לו רק לשייף וללטש את השרפרף, שיהיה חלק ויפה.

הוא שייף את השרפרף באמצעות שופין עדין כל אותו היום. אבל השרפרף עוד לא היה מושלם. הוא המשיך לשייף וללטש גם למחרת, וגם ביום ראשון, וגם כל השבוע שאחריו ובכל הסתיו ועד המלקוש. וכשהשמש שקעה הוא שייף, וכשהבוקר עלה הוא שייף, ורק בצהריים הקיציים, כשהיה חם מדי לשייף ולעבוד. הוא היה מתיישב על השרפרף הלא מושלם שלו בצל וחושב המון מחשבות על החיים ועל האהבה ועל הזמן שחולף והעולם שסביבו – שלא היה מושלם בכלל. ועל עצמו וכמה שהוא היה רוצה להיות מושלם כמו הנסיכה היפה בשמלה הורודה שלה.

ואז הוא חזר ללטש את השרפרף, מנקה את שבבי הנסורת ומחליק היטב את המשטח. ותמיד מחליט שאפשר לשייף את השרפרף שוב ושוב. ומדי ערב מגיעה אליו הנסיכה לבדוק – אולי כבר הושלם השרפרף וכעת יוכלו להתחתן? אך הנגר עונה לה שעדיין לא.

עד שיום אחד, כשנרדם הנגר ונייר ליטוש בידו האחת ושופין בידו השניה נכנסה הנסיכה אל הסדנא. ונטלה זוג מספריים. היא גזרה מהשמלה הורודה המושלמת שלה פיסת בד ועטפה בה את השרפרף וקשרה היטב. הנגר התעורר וראה את הנסיכה בשמלתה הגזורה וקרא מה עשית – אבל אז הוא ראה את השרפרף. עם הבד המכסה אותו והבין. הוא לא יכול היה להיות מושלם לבדו, לא משנה כמה הנגר היה משייף אותו – רק כעת, כשהשרפרף מצא את הבד שישלים אותו הוא היה מושלם.

"עכשיו נוכל להתחתן" הכריזה הנסיכה -אבל הנגר היה שוב עצוב – כי כעת לנסיכה לא הייתה שמלה יפה ללבוש בחתונתם. אז הוא לקח את השרפרף על כתפיו והגיע איתו לשוק וכל הרוכלים וכל העוברים והשבים התפעלו מהשרפרף המושלם עם הבד המיוחד המכסה אותו והציעו לו ממון רב תמורתו. והנגר מכר את השרפרף ובכסף קנה שמלות חדשות עבור הנסיכה – וביניהן שמלה אחת, יפה במיוחד אותה הנסיכה לבשה בטקס החתונה שלהם.

והשרפרף נמכר במהרה מרוכל לסוחר, והועמס על ספינת מסחר והגיעה עד לישראל, ושם בדירה קטנה בעיר הגדולה, אבא ואימא מצאו אותו וכל כך מצא חן בעיניהם – שהם ביקשו מבעל הדירה לקחת אותו איתם גם כשקנו להם בית חדש. ובבית החדש נולדו להם הילדים רועי ועופר. ויום אחד, כשרועי חיפש סיבות לא ללכת לישון – הוא שאל את אבא למה השרפרף מכוסה בבד ורוד, ואז אבא המציא לו אגדה על נסיכה, נגר ושרפרף אחד מושלם.

13151698_10154806843335968_5863566597750181801_n
איור – יואב מורן
פורסם ב Uncategorized

תמיד כשאבא ממהר

מארחים את איתמר – וגם את עופר וליאור צבי הנינג'ה

צופה מהצד

20160119_081324בבוקר, כשצריך להתעורר
תמיד אני מעדיף במיטה להשאר
כי למרות שהשמש זרחה כבר והתחיל לו עוד יום
יותר כיף מתחת לשמיכה להתכרבל ולחלום
ואפילו שאבא אומר "נו קום, כבר מאוחר"
אני לא מתרגש, הוא אמר את זה אתמול וגם יגיד את זה מחר

View original post 198 מילים נוספות

פורסם ב Uncategorized, משחקים

המספרים שאני אוהב

אני אוהב את המספר חמש במיוחד

כשאני סופר את האצבעות על כף היד

אני אוהב את המספר "ארבע"

כשאני גם עם עופר וגם עם אימא ואבא

אני תמיד אוהב לספור עד שלוש

כשאני עומד ומתכונן על מגלשה לגלוש

אני מאוד מאוד אוהב את המספר שתיים

כשאני מקבל מתנה פעמיים

ואת המספר אחד, אני הכי אוהב לספור

כששכחתי מה בא אחריו – ואין לי כח לנסות ולזכור

פורסם ב Uncategorized, לפני השינה

כל האבות הם אלופי העולם

יש אבא שאלוף עולם בעמידת ידיים

ויש אבא שאלוף העולם ביריקה למרחקים ארוכים

יש אבא שאלוף בהחזקת הראש מתחת למים

ויש אבות שאלופים בתמיד להיות צודקים

יש אבות שאלופים במשיכת חבל

ויש אבות שאלופים במשיכת כסף מכספומט

יש אבא שאלוף במשחקי כדורגל

אבא שאלוף בדוקים ואבא שאלוף בשחמט

יש אבא שהוא אלוף העולם בטיגון חביתה

ואבא שאלוף העולם במלפפונים חמוצים

ואבא שהוא אלוף העולם בהחלפת מצעים במיטה

ומחזיק שיא אירופה בפתרון תשחצים

אז באמת כל האבות הם אלופים. ממש כולם

וגם תמיד, כשהוא מקריא לי סיפור לפני השינה

אז אבא שלי הוא אלוף העולם

בלהקריא עם טעויות מצחיקות בכוונה

פורסם ב Uncategorized, בדרך לגן

לרוץ יותר מהר מהמדרכה

חשבתי בדרך על הדברים שמחכים לי בגן
המשחקים, הגננת והציורים כמובן
אז התחלתי לרוץ מהר, כדי להיות כבר שם
ופתאום נפלתי על המדרכה, ככה סתם

אז אבא הרים אותי, נישק והסביר
שלפעמים כשאני רץ, אני כל כך מהיר
שהמדרכה לא מספיקה לפנות את המקום
לרגליים שלי שמגיעות כך פתאום

אז אמרתי לאבא שכבר לא בא לי לרוץ
ושלא בא לי ליפול – אבל זה היה סתם תירוץ
אני דווקא אוהב לרוץ ומצידי ליפול גם פעמיים
אבל זה גם היה נחמד להיות קצת  – אצל אבא על הידיים

פורסם ב Uncategorized, לפני השינה

ההרפתקאות של שמיכי

שמיכי שלי אוהב לישון איתי בלילה
ולכסות לי את הפרצוף עד שהעיניים נעצמות
ורגע לפני שאני סוגר אותן לגמרי
שמיכי קופץ ונכנס לי לתוך החלומות

בחלום אחד אנחנו יחד על טרקטור עם מחפר
חופרים בורות ובונים בניינים
בחלום אחר אנחנו טסים מהר מהר
ורואים מלמעלה את כל העננים

ובחלום על הים אנחנו צוללים הכי עמוק
ושמיכי פוגש דגים בכל הצורות
ובחלום על ההר אנחנו מטפסים הכי גבוה
כדי לבדוק מה יש שמה לראות

בחלום צבעוני אנחנו מתגלשים על הקשת
ושמיכי לא מפחד משום הרפתקאה
אז למה כשאני קם אימא מבקשת
שאני אשאיר את שמיכי סתם כך במיטה?

פורסם ב Uncategorized, בבית

לאבא שלי אין סולם

לאבא שלי אין סולם וגם אין
מכונית שטסה בשמיים
אבל הוא יודע לקפל דף נייר
לצפרדע ופינגווין או ציפור עם כנפיים

אבא שלי אף פעם לא נרדם
אם במקרה אני שר איזה שיר
במקום זה הוא מצטרף ומחליט לשיר גם
אפילו שהוא מזייף ואת המילים לא מכיר

הוא יודע לצייר ברווז, פיל וזברה
ולהצחיק כשהוא עושה את הקולות של כולם
אבל תמיד יש בעיה כשנשרפת נורה
כי לאבא שלי בכלל אין סולם

פורסם ב Uncategorized, משחקים

הסנדל הכחול שיכול

אחרי ששמו לי גבס על רגל שמאל
אז היה לי מקום רק לסנדל אחד כחול
והיה נדמה לי שהסנדל השני קצת נעצב
ואולי הוא חשב שישעמם לו עכשיו

אז הצעתי לו לשחק ברכבות על פסים
הוא יכול להיות קטר ולהוביל קרונות עמוסים
ושהוא יכול להיות אוטו חדש ומהיר
ולנסוע על הכבישים בכל רחבי העיר

אמרתי לו שהוא יכול לשבת על מדף הספרים
ולהכיר שם המון אגדות, ציורים ושירים
ושהוא לגמרי יכול, אם הוא רק רוצה
שנשחק ביום הולדת ונרים אותו על כיסא

הוא יכול לעשות חיקויים של חזיר או צפרדע
ולשיר ביחד את כל השירים שהוא יודע
ולבנות בקוביות בכל הצבעים והגדלים
וגם לראות טלוויזיה, אפילו שזה לא לסנדלים

וכשנגמרו הרעיונות, והוא עוד נראה לי מוטרד
הבנתי שהוא בסך הכל לא רוצה להשתעמם לו לבד
אז הנחתי אותו על השטיח, ביחד עם הסנדל הימני
ושיחקנו שלושתנו, שני הסנדלים ואני

פורסם ב Uncategorized, בבית

הסינור שנשאר רעב

כשאני אוכל ממרח כבד
אני תמיד דואג לכבד
גם קצת את השרוולים
ואת המכנסיים הכחולים

אם אני אוכל רסק אפרסק
אז ברור שאין ספק
שצריך לתת לבגדים לטעום
קצת מהרסק הכתום

וגם כשטעמתי בטטה מאודה
החולצה גם טעמה ואמרה תודה

אבל תמיד כשנגמר, ושום דבר לא נשאר

אני מגלה שהסינר, לא טעם שום דבר

פורסם ב Uncategorized, בבית

החדר עם כל החלומות

היה היה פעם, בארץ רחוקה באי שם
ילד אחד שגר בארמון על אגם
ובארמון מסדרונות ואינספור חדרים,
בהם אפשר לעשות, דברים נהדרים

יש חדר שבו אפשר להשקיף רחוק רחוק
וחדר עם ציור שתמיד גורם לצחוק
וחדר עם מאכלים צבעוניים ומתוקים
וחדר עם ארונות מלאים במשחקים

וחדר עם מכשיר, אפור ומרובע
שכשלוחצים עליו עושה מהומה כה רבה
וחדר עם שורות של מדפים ושל ספרים
ועוד המון חדרים לעשות דברים נהדרים

ורק בחדרון אחד לבן, עם קירות חלקים
היה כסא אחד מוזר, ושום-כלום משחקים
בכלל בלי מדפים וגם בלי מרפסות
בחדר כזה, מה בכלל אפשר לעשות?

עד שבוקר אחד, אבא אמר
תראה שאפשר לעשות כאן דבר נהדר
אם תשב ותחלום, בחדרון הלבן
תגלה שאתה יכול ואתה כבר מוכן

אז ישב הילדון על הכיסא בחדרון
וחלומות כך הופיעו, כמו הצגת תאטרון
חלומות על אתמול, וחלומות על מחר
חלומות שעוד מוקדם וחלומות שמאוחר

חלום רחוק על ירח מעל המגדל
וחלום קרוב על הזרת ועל אגודל
חלומות על סיפורים ושירים וחברים
וחלומות על ילדים שבכלל לא מכירים

ובזמן שהוא חלם , פתאום "פלופ" נשמע!
מין "פלופ" שקצת הפריע באמצע כל החלימה
אז הילד הביט למטה וכבר
גילה שעשה מין דבר נהדר

דבר שאי אפשר בכלל לעשות
לא בחדר המשחקים, וגם לא במרפסות
ומאז כשהילד צריך "פלופ" או שניים
הוא יושב, חולם ואז מוריד את המים

פורסם ב Uncategorized

טעימות ראשונות

אימא נתנה לי כפית רסק תפוח לטעום
כי בארבעה חודשים כבר אפשר לתת קצת
היה לי טעים ואז חשבתי פתאום
שבעצם כבר טעמתי עד היום לא מעט

טעמתי דגדוג בכף הרגל הקטנה
וטעמתי שיר ערש לפני שהולכים לישון
טעימה ראשונה של טיול בגינה
וטעימה של צחוק על קצה הלשון

טעימה של משחק בצעצועים מרשרשים
טעימה של צלילים וטעימה של מגינה
טעימה של שמחה במפנים מרגישים
טעימה של אח גדול ושל כלבה אחת קטנה

טעמתי טעם של ים ושל שקיעה בכתום
ואפילו שאני כבר בן ארבעה חודשים
אימא מגלה לי שאפשר כל יום לטעום
המון המון דברים חדשים.

פורסם ב Uncategorized

פנקייקים באמבטיה

אני אוהב להכין פנקייקים באמבטיה לפעמים
זה ממש קל והם תמיד יוצאים טעימים:
מדמיינים את המצרכים ומערבבים את הכל
ואז אומרים "טרררררר" עד שהמיקסר מסיים לבלול
שרים "סלופ סלופ" את הבלילה לקערית
ובשקט "פלאפ פלאפ" כשמערבבים עם המרית
אומרים "טססססס" ארוך כשהמחבת החמה מטגנת
ומוסיפים קולות מצחיקים של מייפל ותותים עם שמנת
וכשהכל מוכן נותנים לאבא לטעום ושומעים
איך הוא אומר: "מממממ… זה טעים!"

פורסם ב Uncategorized

סיפורי בוקר טוב של אחרי השינה

לפעמים כשאבא חוזר מאוחר
אני לא רואה אותו בכלל עד שמגיע מחר
והוא לא מקריא לי סיפור לפני שאני נרדם
ואנחנו נפגשים מחדש רק בבוקר מוקדם

אז בבקרים אבא ממציא לי בכוונה
סיפורים מצחיקים של "אחרי השינה"
סיפורי "בוקר טוב" נורא מוזרים
עם חלקים שבכלל לא נמצאים בספרים

על אריה שמסרק מגלשה צהובה
על כוכב וארנב שמטיילים עם כלבה
על סוס שנועל בעצמו סנדלים
ומטרייה שאורזת בתיק חיתולים

וגם אם אבא כן הקריא לי לפני השינה
פתאום בבוקר הסיפור לגמרי השתנה
אני תמיד שם לב, אבל מעדיף לא להגיד
כי סיפורים של אחרי השינה מצחיקים אותי תמיד

פורסם ב Uncategorized

קסמים של ארוחת ערב

לסבא שלי יש כובע שחור
שבתוכו דברים נעלמים
הוא העלים שם את הקלף
שהוא נתן לי לבחור
ואת האורז שלא היה לי טעים
 הוא יודע להעלים שם זר פרחים
ואז מתוך השרוול אותו לשלוף
העלים שם כוס עם מים רותחים
והוציא במקומה סיר מרק עוף
 הוא הכניס לכובע שרשרת מטפחות
וכדורים קטנים בכל מיני צבעים
ואיזה מאה כפיות לפחות
והסתכלתי בפנים וכלום לא רואים!
וכשהיו לי קצת דמעות על הלחי
וכולם היו עסוקים מסביב לשולחן
סבא הצליח להעלים בכובע את הבכי
והוציא מתוכו בשבילי חיוך אחד קטן
פורסם ב Uncategorized

הסבלנות של אימא

אני אוהב לשאול את אימא "למה?
מאתיים פעם בשעה
ולבקש ששוב היא תקריא לי
את הסיפור שהרגע היא קראה

אני אוהב לבקש ממנה תמיד
בדיוק את מה שהיא לוקחת
ואם אפשר עוד משהו טעים
אחרי שהיא פינתה לי את הצלחת

אני אוהב לפרק את הפאזל
שנחבר שוב ביחד את החלקים
ואוהב לבקש ממנה רשות
אחרי שכבר שאלתי ואבא לא הסכים

אני אוהב כשהיא לוקחת אותי בדרך הארוכה
כשאנחנו הולכים ביחד לחנות
כי אני אוהב לגלות בכל פעם מחדש
איך תמיד תמיד יש לאימא שלי סבלנות

פורסם ב Uncategorized

מסיבה של טרקטורים

מחוץ לחלון שלי הופיעו פתאום
המון טרקטורים – צהוב וירוק וכתום
שאלתי את אבא מה הם עושים שם בחוץ
והוא הסביר בסבלנות, למרות שהיה קצת לחוץ

הדחפור האדום מזיז את האבנים מצד לצד
המכבש הירוק עושה את האדמה ישרה במיוחד

המחפר הצהוב חופר בור, להניח יסודות שם בפנים
המשאית הכחולה נוסעת ומביאה קורות ולבנים

מערבל בטון כתום, שומר שהבטון לא יתקשה
ועגורן לבנבן מניח את הדברים זה מעל זה

ואבא המשיך לתאר ולהגיד
איך לכל אחד יש כשרון ולכל אחד תפקיד
ואחרי שהוא הלך שאלתי גם את אימא,
הם עושים המון רעש, זה מה שהיא הסבירה

פורסם ב Uncategorized

המקום עם כל הדברים שאני אוהב

 כשאני מרגיש קצת נבוך או כשכולם מסתכלים
למקום אחר לגמרי, אני את עצמי מעלים
מכסה את העיניים או את הראש מסובב
ותוך רגע אני במקום עם רק דברים שאני אוהב

מקום מיוחד שקשה להסביר
הוא נמצא גם בשמיים וגם כאן בתוך העיר
הוא גם הספה הקטנה וגם ג'ימבורי עם המון כדורים
גם גינת משחקים וגם המיטה של ההורים

גם הציור מתוך הפאזל וגם הסיפור עם הרכבת
ויש בו פרפר וגם אריה וגם דרקון וגם ארנבת
אבל כל הזמן, אני דואג להציץ, ככה בין האצבעות
אולי יש גם כאן מסביבי דברים שאני אוהב וכדאי גם אותם לראות

פורסם ב Uncategorized

כיפטעימים

דנדן ישב בין שני ארגזים ענקיים
הוא שמע שאבא שלו אומר משהו
אבל לא הצליח להבין את המילים
גם כי היה לו קשה לשמוע עם כל הארגזים מסביב
וגם כי הוא היה מרוכז במשחק בטלפון של אבא

זה היה משחק עם הרבה שלבים
ובכל פעם שדנדן עבר שלב במשחק
הטלפון השמיע קולות מצחיקים
שדנדן אהב לשמוע

פתאום הראש של אבא הופיע מאחורי אחד הארגזים
"הנה אתה דנדן! והנה הטלפון שלי! בדיוק מה שחיפשתי.
אפשר אותו בחזרה?
אני צריך לעשות שיחת טלפון חשובה"

"עוד מעט!" ביקש דנדן "אני רוצה לעבור רק עוד שני שלבים
ולשמוע את הקולות המצחיקים"
"אולי תלך לשחק בחוץ?" הציע אבא
והצביע על החלון הגדול של הבית החדש
שממנו ראו את הנוף של השכונה החדשה שהם עברו לגור בה.

"לא" אמר דנדן "אני בכלל לא אוהב את הבחוץ הזה
והוא בכלל לא נראה כמו הבחוץ של הבית הקודם
ואין שם אף אחד שאני מכיר"

"תראה" אמר אבא "יש הרבה דברים יפים בחוץ
שם יש גן משחקים במיוחד לילדים
ושם יש מרכז עם חנויות"

"אולי במקום זה תפתח את הארגז הזה"
שאל דנדן והצביע על ארגז חום גדול שהיה כתוב עליו "המשחקים של דנדן"
"אחר כך" אמר אבא. "אולי תראה טלוויזיה?"

"טוב" אמר דנדן ונתן לאבא את הטלפון.
הוא התיישב על ארגז ירוק קטן שהיה כתוב עליו "ספרים"
והעביר את הערוץ בטלוויזיה לערוץ עם התוכניות של הילדים
וגם הסתכל על הבחוץ בחלון מדי פעם
שבאמת היה נראה נחמד
ודנדן קצת הצטער שהוא לא מכיר אף אחד שם בחוץ שאפשר לשחק איתו.

כשהתוכנית נגמרה דנדן המשיך להסתכל בטלוויזיה וחיכה לתוכנית הבאה
בינתיים הוא ראה את הפרסומות שבין התוכניות
הייתה שם פרסומת עם ילד ששיחק לבד בגן משחקים
ואימא שלו שישבה על ספסל בגינה והביאה לו שקית של ממתקים צבעוניים
שנקראים כיפטעימים

ואז פתאום הגיעו עוד המון ילדים לפרסומת ששיחקו עם הילד הראשון
ואימא שלו אמרה למצלמה שאין פלא שכולם רוצים כיפטעימים
כי כיפטעימים הם גם כיפים וגם טעימים מאוד
וגם עשויים מחומרים טבעיים בלבד

ואז דנדן כיבה את הטלוויזיה כי היה לו רעיון
הוא יקנה גם שקית של כיפטעימים ואז ימצא הרבה חברים לשחק איתם
"אבא" קרא דנדן והרים את ראשו בין הארגזים הגבוהים.
"אני הולך לקנות כיפטעימים, בסדר?"

אבא של דנדן עוד היה עסוק בשיחת הטלפון החשובה,
אבל הוא עשה סימן של "אין בעיה" עם היד וחייך
ודנדן ירד את כל המדרגות של הבניין עד שהוא הגיע אל "הבחוץ"
והלך לחפש כיפטעימים
הבחוץ היה מאוד שונה מהבחוץ שדנדן הכיר בבית הקודם
היו בו הרבה מגדלים ושבילים מתפתלים עם המון גינות מסביבם
דנדן זכר שאבא הראה לו מהחלון את המרכז עם החנויות
אבל עכשיו כשהוא היה בחוץ הוא לא ידע איך להגיע לשם
אז הוא בחר את השביל שהיה נראה לו הכי דומה לגינה שהוא ראה בפרסומת של הכיפטעימים.

זה היה שביל מאוד ארוך בצבע אדום
דנדן הצמיד את היד למצח בשביל לראות את הקצה שלו
אבל לא הצליח לגלות אם השביל מגיע עד למרכז של החנויות שליד גינת המשחקים
במקום זה הוא ראה בצד של השביל ילדה עם משקפיים עגולים וגדולים
וכלב עם שיער שחור וארוך שישב מולה והסתכל עליה.

"סליחה," דנדן אמר לילדה
"את יודעת אולי איך אני יכול להגיע למרכז עם החנויות שליד גן המשחקים?"
"אני חושבת שאני יודעת איך מגיעים לגן המשחקים,
אבל למרכז עם החנויות אף פעם לא הלכתי"
"גם טוב" אמר דנדן
"את יכולה אולי להראות לי את הדרך?"

"כן, אבל לא עכשיו –
כי צ'יפ הכלב שלי לא מוכן לבוא איתי לשום מקום.
אני מנסה לשכנע אותו שיבוא לטיול והוא לא זז".

"אוי" אמר דנדן וחשב לרגע.
"את יודעת – לפעמים כשרצים בשביל אז כלבים אוהבים לרוץ ביחד איתך.
אז אולי אנחנו יכולים לרוץ עד לגן המשחקים ואז צ'יפ ירוץ אחרינו?"
הילדה הסתכלה על הכלב ואז אמרה לדנדן
"זה נשמע כמו רעיון טוב, אני מוכנה לנסות"
"טוב" אמר דנדן.
"אז תתחילי כי את יודעת את הדרך ואני וצ'יפ נרוץ אחריך"

ושני הילדים התחילו לרוץ והכלב צ'יפ באמת רץ אחריהם.
והם רצו מהר-מהר ועלו במעלה השביל
וירדו מהגבעה
ואז נגלה בפניהם גן המשחקים שדנדן ראה קודם מהחלון
והם נעצרו בכניסה לגן.

"איזה כיף זה היה" אמרה הילדה עם המשקפיים.
"גם לך היה כיף נכון, צ'יפ?"
היא פנתה אל הכלב שנבח לאות הסכמה.

"גם לי זה היה כיף לרוץ" אמר דנדן, "אבל למה הפסקנו?"
"כי הגענו לגן המשחקים, ולכאן רצית לבוא, לא?"
"כן, אבל אני רוצה את המרכז עם החנויות שליד גן המשחקים –
את יודעת איפה הוא נמצא?"
"לא, אף פעם לא הייתי שם. אבל אולי נשאל מישהו?"

הם הסתכלו מסביב
וראו ליד הגדר ילד עם רולרבליידס שנשען על הגדר ולא זז.
"בוא נשאל אותו" הציעה הילדה עם המשקפיים.
"בסדר" אמר דנדן וניגש אל הילד עם הרולרבליידס.

"הי! תגיד – אתה יודע אולי איפה נמצא פה המרכז עם החנויות?"
"בטח שאני יודע" אמר הילד עם הרולרבליידס.
"יופי!" אמר דנדן. "אתה יכול אולי להראות לי את הדרך?"

"כן, אבל לא עכשיו.
אני בדיוק מנסה ללמוד איך מחליקים על הרולרבליידס,
אבל כל פעם שאני עוזב את הגדר במקום להחליק אני נופל".

"אוי," אמר דנדן וחשב לרגע.
"אתה יודע – לפעמים כשמנסים להחליק על רולרבליידס,
זה עוזר שיש לידך מישהו שאתה יכול להישען עליו."

"זה נכון" אמרה הילדה עם המשקפיים
אז אולי אנחנו ניתן לך כל אחד יד –
ואז תוכל להחליק אתנו עד למרכז עם החנויות?"

הילד עם הרולרבליידס הסתכל על דנדן
ועל הילדה עם המשקפיים
וקצת הסס ואז אמר
"בסדר, אבל בתנאי שלא תרוצו מהר כמו קודם, כי אני עדיין לומד איך להחליק!"

ואז הילד עם הרולרבליידס נתן יד אחת לדנדן ויד אחת לילדה עם המשקפיים
והם הלכו איתו במורד הגבעה שאחרי גן המשחקים
וצ'יפ הכלב הלך אחריהם.
עד שהגיעו למרכז עם החנויות

והילד עם הרולרבליידס החליק כל הדרך
וכשהם הגיעו למרכז הוא כבר הרגיש שהוא מצליח להחליק לבד
ולא צריך יותר להחזיק את הידיים
והוא אפילו עשה סיבוב במקום.

"איזה יופי של סיבוב" אמרה הילדה עם המשקפיים
ודנדן הסכים "אבל למה עצרת?"
כי הגענו למרכז עם החנויות ולכאן הייתם צריכים להגיע לא?
"אני לא יודעת" אמרה הילדה עם המשקפיים "זה הוא רצה להגיע לכאן"
"כן" אמר דנדן "הנה – בדיוק לכאן"
הוא הצביע על דוכן ממתקים

דנדן ניגש אל הדוכן
והילד עם הרולרבליידס והילדה עם המשקפיים והכלב צ'יפ הלכו אחריו.

"סליחה," שאל דנדן את המוכר – "יש לך במקרה שקית של כיפטעימים?"
"כיפטעימים?" ענה המוכר "לא, אין לי כיפטעימים.
יש לי סוכריות וניל וארטיק מלון וחבילות של ביסשלוקים עם פצפוצים,
אבל כיפטעימים לא".

"אוי, אבל רציתי כיפטעימים!" אמר דנדן.
"כדאי לך ביסשלוקים עם פצפוצים" אמר הילד עם הרולרבליידס "הם ממש טעימים".
"לא" אמר דנדן שהיה קצת עצוב
"רציתי כיפטעימים כי לא היה לי עם מי לשחק בחוץ
וראיתי בפרסומת שלילד עם הכיפטעימים היו הרבה חברים"

"אה" אמרה הילדה עם המשקפיים. "אז באמת חבל שאין"
וגם המוכר הצטער שלא היו לו כיפטעימים,
אבל הוא אמר שאם דנדן רוצה אז הוא יכול לנסות לבוא מחר ואולי יהיה.
"זה רעיון מצוין" אמר דנדן. "אז אני אבוא מחר".

"כן" אמרה הילדה עם המשקפיים.
"ואם אתה רוצה אני יכול לפגוש אותך מחר בדרך ושוב נרוץ עם צ'יפ".
"ואולי גם אני אבוא" אמר הילד עם הרולרבליידס
"ואני אוכל להתאמן ביחד אתכם על ההחלקה ואולי גם סתם לרוץ"
"יופי" אמר דנדן "אז קבענו מחר!"

למחרת בבוקר שוב אמר דנדן לאבא שהוא הולך לקנות כיפטעימים
ועל השביל הוא פגש את הילדה עם המשקפיים שקוראים לה גלילוש
ואת הילד עם הרולרבליידס שקוראים לו אודידו.
והם רצו עם הכלב צ'יפ

ואחר כך אודידו נתן לכולם להחליק בתורות על הרולרבליידס שלו
וכשהם הגיעו לגן משחקים הם החליטו לנסות את הקרוסלה עם הסוסים ואת המגלשה הגבוהה
ואז גלילוש הראתה להם איך צ'יפ יודע לעשות קולות מצחיקים
שהיו אפילו יותר נחמדים מאלה שהטלפון של אבא עשה כשדנדן עבר שלבים.

והם כל כך נהנו שדנדן בכלל שכח שהוא רצה לקנות כיפטעימים,
אבל כבר לא היה לו כזה אכפת.

פורסם ב Uncategorized

פינגווין

בפסח הלכתי עם אימא ואבא,

לטייל ביחד בגן החיות

ראיתי גורילה ונמר ושימפנזה,

ראיתי דובים וגם אריות

היו שם צבים גדולים במיוחד,

תנין מצוברח והמון ציפורים

ואז כשראיתי שם פינגווין אחד,

פתאום הבנתי מה הייתי אמור להיות בפורים

 

פורסם ב Uncategorized

ללמד את רועי

חשבתי שאני ארצה ללמד אותך את כל מה שאני יודע.
שתדע שבהמה טיבטית בשתי אותיות זה יק
ושמי שיש לו שלוש פסילות הפסיד במשחק
שתבין מי ינצח במירוץ בין אכילס לצב
ותכיר את כל הספרים שאוריאל אופק כתב

 את השם של ההר הכי גבוה באירופה
ומה ההבדל בין יחמור לאנטילופה
לחשב כמה זה עשרים וארבע אחוז
ואפילו מיהו אביהם המפורסם של רומיאו, ברוקלין וקרוז*
אני מביט בך כשאתה מתבונן בסקרנות על הכל
ונזכר שבעצם מספיק שתלמד לשאול

פורסם ב Uncategorized

ספיחס

לפעמים אימא גוזרת לי את הפוני

כדי שאראה יותר טוב את מה שיש לראות

והילד במראה נראה בדיוק כמוני

רק שמקדימה יש לו פחות שערות

אימא לא מבינה שהדברים שאני רואה

כשהשיער מכסה לי את העיניים והפנים

הם דברים שאני מדמיין וממציא בעצמי

והם הרבה הרבה יותר מעניינים