פעם, בסין הרחוקה – גרה נסיכה יפה. ולנסיכה הייתה שמלה אחת יפה יפה, בצבע ורוד. וכל מי שראה את הנסיכה היפה בשמלה הורודה לא יכול היה להסיר את עיניו ממנה. כולם רצו להתחתן איתה – נסיכים ואבירים, דוכסים ואנשי אצולה רבי מעלה.
אבל הנסיכה – היא דווקא אהבה נגר אחד. פשוט, שהיה גר בבית פשוט באחד הרחובות ברובע בעלי המלאכה בעיר. והיא אהבה לבוא אליו לסדנא ולהביט בו כשהוא מתקין את הרהיטים. מנסר ומודד, דופק מסמרים ומורח לכה. מרכיב שולחנות ומגלף מדפים.
הנגר אהב את הנסיכה, אבל היה מסור לעבודתו. וכשהיא הציעה לו נישואין, ערב אחד – הוא הבטיח לה שיתחתנו. אבל לפני כן – הוא היה מוכרח לסיים עוד רהיט אחד. ואפילו הבטיח לה שזה יהיה רהיט קטן – שרפרף פשוט. אבל רק כשהשרפרף הזה יהיה מושלם, הם יוכלו להתחתן.
הנגר החל לעבוד על השרפרף – הוא גילף לו ארבע רגליים ומשטח עגול, הדביק והצמיד עם מסמרים חזקים על מנת שיהיה שרפרף יציב וטוב. ואז נותר לו רק לשייף וללטש את השרפרף, שיהיה חלק ויפה.
הוא שייף את השרפרף באמצעות שופין עדין כל אותו היום. אבל השרפרף עוד לא היה מושלם. הוא המשיך לשייף וללטש גם למחרת, וגם ביום ראשון, וגם כל השבוע שאחריו ובכל הסתיו ועד המלקוש. וכשהשמש שקעה הוא שייף, וכשהבוקר עלה הוא שייף, ורק בצהריים הקיציים, כשהיה חם מדי לשייף ולעבוד. הוא היה מתיישב על השרפרף הלא מושלם שלו בצל וחושב המון מחשבות על החיים ועל האהבה ועל הזמן שחולף והעולם שסביבו – שלא היה מושלם בכלל. ועל עצמו וכמה שהוא היה רוצה להיות מושלם כמו הנסיכה היפה בשמלה הורודה שלה.
ואז הוא חזר ללטש את השרפרף, מנקה את שבבי הנסורת ומחליק היטב את המשטח. ותמיד מחליט שאפשר לשייף את השרפרף שוב ושוב. ומדי ערב מגיעה אליו הנסיכה לבדוק – אולי כבר הושלם השרפרף וכעת יוכלו להתחתן? אך הנגר עונה לה שעדיין לא.
עד שיום אחד, כשנרדם הנגר ונייר ליטוש בידו האחת ושופין בידו השניה נכנסה הנסיכה אל הסדנא. ונטלה זוג מספריים. היא גזרה מהשמלה הורודה המושלמת שלה פיסת בד ועטפה בה את השרפרף וקשרה היטב. הנגר התעורר וראה את הנסיכה בשמלתה הגזורה וקרא מה עשית – אבל אז הוא ראה את השרפרף. עם הבד המכסה אותו והבין. הוא לא יכול היה להיות מושלם לבדו, לא משנה כמה הנגר היה משייף אותו – רק כעת, כשהשרפרף מצא את הבד שישלים אותו הוא היה מושלם.
"עכשיו נוכל להתחתן" הכריזה הנסיכה -אבל הנגר היה שוב עצוב – כי כעת לנסיכה לא הייתה שמלה יפה ללבוש בחתונתם. אז הוא לקח את השרפרף על כתפיו והגיע איתו לשוק וכל הרוכלים וכל העוברים והשבים התפעלו מהשרפרף המושלם עם הבד המיוחד המכסה אותו והציעו לו ממון רב תמורתו. והנגר מכר את השרפרף ובכסף קנה שמלות חדשות עבור הנסיכה – וביניהן שמלה אחת, יפה במיוחד אותה הנסיכה לבשה בטקס החתונה שלהם.
והשרפרף נמכר במהרה מרוכל לסוחר, והועמס על ספינת מסחר והגיעה עד לישראל, ושם בדירה קטנה בעיר הגדולה, אבא ואימא מצאו אותו וכל כך מצא חן בעיניהם – שהם ביקשו מבעל הדירה לקחת אותו איתם גם כשקנו להם בית חדש. ובבית החדש נולדו להם הילדים רועי ועופר. ויום אחד, כשרועי חיפש סיבות לא ללכת לישון – הוא שאל את אבא למה השרפרף מכוסה בבד ורוד, ואז אבא המציא לו אגדה על נסיכה, נגר ושרפרף אחד מושלם.
